ראיון עם גלעד רוט על האלבום רבקה
מראיין: ספר לנו קצת על היצירה.
גלעד: זו יצירה שהגיחה לעולם ביום עבודה אחד באולפן בעזוז שבדרום הארץ. זה כבר שנים שאני עובד על החומרים והחלטתי להניח אותם על הסליל וכך היה. עוד בזמן ההקלטות ידעתי שזה מוצר לא מושלם ושעלי לעבוד עם מה שבכל זאת נוצר. השתמשתי בפסנתר חשמלי שנקרא רודס ((rhodes וזה כלי שנתן לי המון השראה לסאונד הכללי של היצירה. אני בכלל מאמין באי שלמות של יצירה כדי שהיא תהייה קרובה עד כמה שאפשר לאמת. קצת סטירה אבל גם בזה אני מאמין כלומר שהדברים הם הופכיים ומתהפכים.
מראיין: האם האלבום הוא באמת אלבום או פשוט אסופה של שירים? ויש שם גם כמה קטעים אינסטרומנטליים, הסבר בבקשה ולאט.
גלעד: האלבום באמת אלבום בגלל ההקשר בין הקטעים והשמות שלהם והסיפור שמאחוריהם.
מראיין: מה שמות הקטעים ובעצם הקשר ביניהם?
גלעד: נתחיל מהשיר round midnight. תרגום לעברית אומר בסביבות חצות וכמו שאנחנו יודעים מהתורה ביציאת מיצריים חצות זו השעה שבה הקדוש ברוך הוא כלומר לא מלאך ולא שרף אלה הוא עצמו עובר מעל מצריים והורג כל בחור באדם ובבהמה. סוף האלבום הוא בעצם התגלות לקראת יציאה מעבדות לחירות.
מראיין: יש שם עוד קטע ג’אז whats new
גלעד: בתרגום לעברית זה מה חדש. זו הדרך שלי להגיד שבעצם יש חדש תחת השמש. שלמה המלך שהיה החכם באדם ובנה את בית המקדש היה הראשון שהבין בשכל את הפער האדיר שקיים באמונה באל יחיד ומיוחד שאין שני לו לעומת המציאות והריבוי שמתחולל דרכה. מצד אחד אלוה חסר גבול ומצד שני עולם שאין בנראותו דבר מסודות האמונה.
מראיין: קצת גלשת לי פה.
גלעד: בעצם התכוונתי שמה חדש מתייחס לאהבה שלי. יש בי את אותה האהבה שידעתי מתוכי מאז ועד היום.
מראיין: התכוונת שאתה אוהב את אלוהים היום בדיוק כמו אז, כשהיית ילד?
גלעד: נשמע נכון.
מראיין: התכוונת שהמה חדש הוא בעצם קריאה רטורית כי למרות המציאות שלא השתנתה אתה כן השתנית? והאהבה שלך היא הגשר בין הדברים?
גלעד: יש משהו במה שאתה אומר ואולי שווה להניח לזה רגע ולחזור לזה מאוחר יותר. השיר הוא גם קטע שג’ון קולטריין מנגן באחד האלבומים הכי מופלאים שלו- באלדות.
מראיין: וזו הפגנת אהבתך לקולטריין?
גלעד: אכן.
מראיין: מרשים.
גלעד: שני הקטעים הם לא שלי והם כמו שהזכרת אינסטרומנטליים ללא שירה.
מראיין: בוא תתיחס בבקשה לשירים כלומר לטקסטים.
גלעד: השיר הראשון באלבום הוא באנגלית וכתבתי אותו עוד כשגרתי..
מראיין: לא ממש משנה…
גלעד: בשכונת נגה א…., השיר מדבר על מצב של עמידה במקום והתבוננות במצב הקיים. יש תרגום לא מלא לשיר שהאמן טמיר ליכטנברג כתב לחלק מהשיר:
הראש בבלגן
חייב לנוח קצת
ליבי מרגיש את התוית
את הכאב ואת הדקירה
פשוט לא יכול להפסיק את זה
את השנאה והצעקה
אינני בודד
רק מחפש עלילה
זה גורלי.
בבקשה, בבקשה
נסו לא להתנגד למקום שאליו אנחנו הולכים
אני חייב להודות
אני רוצה להפסיק
את כל העמדת הפנים שלי
שלחו לתיקון
מצאו לי אמת לה
לא שקר, ללא הוכחה
שהאחד בשביל כולם
עיקש בשליחותו
זה הכול
מישהו פעם אמר
זהירות עם הראש
אבל אני אבוד, איפה הבוס
רא הלב של הכול
שהוביל לנפילתי
איבדתי את ההכרה?
פנים לדחייה
בכה, תינוק, בכה
גלעד: אני לא מתכוון לפרסם תרגום מלא של השיר מכיוון שהוא נכתב באנגלית כדי להשמע ולהיות מובן באנגלית. קצת פנייה החוצה לעולם הלא ישראלי.
מראיין: למה הבאת את התרגום של טמיר כלומר מה היתה הסיתואציה איתו שהוא תרגם רק חלק מהשיר.
גלעד: טמיר היה שכן שלי בשכונת נגה וקצת חבר ולא מזמן הוא הציג וידאו במוזיאון ישראל כחלק מפרויקט גדול (אם אני זוכר נכון) עם השיר הזה ביצירה שלו ובחר לתרגם כמו שתרגם.
מראיין: לא הבנתי, קצת חבר?
גלעד: זה קצת מביך אותי אבל בעקבות מפגש לא נעים ביננו אני יצרתי מרחק כלומר העברתי מסר ברור שאינני עוד מסכה בנשף המסכות שטמיר משחק בו. אני נשמע כועס, אני יודע.
מראיין: יש לך ביקורת עליו שאתה מעוניין להשמיע?
גלעד: לא אבל בינתיים פשוט אין שיחה ביננו ואני אפילו לא יודע אם היינו אומרים שלום במפגש מקרי כלשהו, פשוט משהו הכאיב לי ואני עדיין לא משחרר כלומר עכשיו כן אז מי יודע מה יקרה ולמה קרה מה שקרה?
מראיין: טוב נמשיך, אז מה השיר מסכם בעינך?
גלעד: השיר מסכם את נקודת הפתיחה. הכל לא נכון / אני לא כזה חזק / תקוע בין /גן עדן וחלום. אין לי מושג/ אני היהודי הנודד/ יפה וכזה/ לא מוצא סיבה לצחוק/ די מספיק. התרגום הזה הוא שלי ובמקור השפה היתה מאד חשובה לי. הקצב והדיוק במשמעיות עם מילים שמיצרות הקשרים שונים וכמובן בחרוזים. סוף השיר מדבר על מצוקה והרגשת איבוד עיוורון והסחפות הרחק מחוף מבטחים.
מראיין: אוקי אז נקודת פתיחה שבעצם אלוהים או המציאות הם מושא להתבוננות. האם מוזכרת שם אהובתך רבקה?
גלעד: כן ממש ברמיזה.
מראיין: והשיר השני?
גלעד: רגע חשוב גם לציין את הפזמון של השיר שהוא בבקשה, תנסה לא להתנגד לאן שאתה הולך בכל מקרה.
מראיין: כן ברור, זה מסר חשוב על המקום שממנו אתה מתחיל. כאילו שאתה הוא גם המספר וגם הגיבור.
גלעד: נכון ולגבי השיר השני ששאלת; הוא מסתיים בהודעה שאני על ברכי מחכה לאהובתי שתגיע. לזה אני מחכה.
מראיין: שיר אהבה?
גלעד: שיר על האהבה בילעדיה; שיר על האהבה בילעדיה; שיר על האהבה בילעדיה; שיר על האהבה בילעדיה.
מראיין: והמוסיקה עצמה מאין היא באה?
גלעד: כשהתחלתי לכתוב טקסטים שחשבתי להשתמש בהם כשירים התחלתי גם לייצר הרמוניות ומלודיות פשוטות. כבר לפני כמה שנים הקלטתי יחד עם גיא לוי כמה יצירות כאלה אבל הפעם ממש הכל שלי ומותאם לחזיון המוסיקאלי שלי.
מראיין: אז ההצהרה היא על האהבה בילעדיה, ממש ממש אהבתי והשיר השלישי?
גלעד: השלישי גם באנגלית והוא שיר שפונה החוצה לעולם ומנסה לתקן את העיוות הפנימי שנותר בעקבות המפגש עם העולם הזה. בשיר אני בעצם פונה לאלוהים ומנסה לעורר אותו לעזור לי לגלות מי אני?
מראיין: שם השיר הוא; אני לא יודע מי אני?
גלעד: לקח קצת זמן להיות מסוגל לשיר את המילים הללו. באלבום מה שעובד לדעתי זה שאני שר אותם בהנאה ולא מתוך סבל ומצוקה. המוסיקה גם עוזרת להקליל קצת את השיר כי אני חושב שהוא די כבד. המילים מאד יפות ומסודרות בצורה גאומטרית ומתחרזת. התוכן הוא על הפער שבין העולם הפנימי והחיצוני. יש שם איזכור לגשם שיורד והכוונה שלי היתה למבול התנכי כלומר שיש שם נסיון שלי להעמיד את אלוהים למיני משפט על השואה.
מראיין: אמרת שואה?
גלעד: השואה היא מרכז היצירה אצלי. היא תפשה המון מקום בחיי והיום יש לה מקום חשוב אבל לא בלעדי. אפילו הג’אז מתחבר לזה.
מראיין: תן לי לנחש, מבחינת זמנים?
גלעד: כן, בדיוק. השואה קרתה באותו הזמן שצארלי פרקר מפזז על במות העיר ניו יורק ומבשר את הבשורה שלו. אני חי עליו.
מראיין: אתה מתכוון מת?
גלעד: לא, חי. הוא כלומר צרלי פרקר מהווה מקור השראה אדיר בישבילי ואין לי ממש דרך לחבר בין הארועים חוץ מהזמנים החופפים והמסר של תקווה שפרקר ייצר באותן שנים. תקווה בגלל החופש אליו הוא הגיע בנגינה כלומר שאם חופש כזה אפשרי אזי יש תקווה לאנושות.
מראיין: בסדר, לדעתי אנחנו לקראת הסוף של הראיון ועדין לא דברנו על שני השירים האחרונים שהם בעיברית, נכון?
גלעד: כן, טוב אני אנסה לקצר. הראשון מביניהם מי אמר ש.. מאד פשוט ומדבר על האהבה כמבט במהלך התגלות וגאולה. המעבר מהעולם הזה לעולם הבא הוא התממשות האהבה. אהבה ביני לבין אלוהי ולבין בת זוגתי שתחייה.
מראיין: אז יש לך חברה?
גלעד: לא.
מראיין: אתה ממש תרגדיה מהלכת, לא?
גלעד: גם.
מראיין: אז מי זאת?
גלעד: השיר החמישי כלומר השני בעבירית נקרא את כל כך יפה וזאת היא.
מראיין: מי זאת, מישהי אמיתית?
גלעד: אמיתית מאד וגם לא ממש, קצת קשה לי להבדיל כרגע.
מראיין: בסדר בסדר והמילים? בכמה מילים בבקשה. נראה לי שכולם כבר הלכו הביתה.
גלעד: אתה עוד פה.
מראיין: (מהנהן וצוחק)
גלעד: הטקסט הוא הצהרת כוונות לא יותר ולא פחות. הפזמון הוא גם הדרך שלי להחזיר הכל למסלול פרופורציוני ומציאותי. יש לי חיים ויש לי חברים אבל אין לי אהבה. את כל כך יפה.
מראיין: פגשת אותה כבר באופן אישי?
גלעד: כמעט.
מראיין: והסקסופון באלבום מה התפקיד שלו?
גלעד: הסקסופון הוא מה שמחבר שם את הכל. המילים, המלודיות, הקול שלי והליווי. מאד נהניתי להקליט את הסקסופון כי זה בא לי בקלות. שנים של נגינה, לא שחסר על מה להתאמן ומה ללמוד אבל אני מאד מחובר לכלי ומקווה שעוד יקרו הרבה דברים איתו. כלומר שלא אוותר לקשיים ולמציאות ואתמיד בנגינה.
מראיין: טוב, תודה רבה לך ובהצלחה.
גלעד: גם לך.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!